המאיירת אולימפיה זניולי אוהבת את מה שהיא עושה, אבל רוצה עוד
כבת להורים אמנים, נדמה היה אך טבעי שהמאיירת האיטלקייה אולימפיה זניולי (Olimpia Zagnoli) תעשה משהו יצירתי למחייתה. אולם, דווקא כמי שגדלה בסביבה יצירתית, היה עליה לתעות ולהתנסות בטרם גיבשה את סגנונה ומצאה את עצמה בתחום האיור. מלבד האיור, לזניולי תחומי עניין מרובים, ומעניין יהיה לראות לאן יובילו אותה בהמשך דרכה.
תארי לנו את דרכך לאיור.
התחלתי לאייר בגיל צעיר, זה היה לי מעין מדיטציה. בתיכון התרכזתי בלימודים קלאסיים – היסטוריה, לטינית ויוונית – ולכן לא רכשתי את הכלים הנחוצים כדי לאייר, אבל העניין שגיליתי בתחום לא התפוגג. בסיום התיכון נרשמתי לבית ספר לאמנות במילנו. הלימודים היו טובים כי הם אילצו אותי לאייר בכל יום, ועם זאת התרגילים היו די משעממים, ולא אפשרו לי להביע את עצמי כמו שאני רוצה. כשסיימתי את הלימודים, עוד לא פיתחתי סגנון משלי, ולא ידעתי לתרגם את מה שאני אוהבת לנייר.
שנה אחר כך כבר גיבשתי סגנון, יצרתי פורטפוליו, והתחלתי ליצור קשר עם מגזינים והוצאות ספרים. אף אחד לא ענה לי, לא משנה כמה ניסיתי. החלטתי לחפש עבודה במקום אחר. שלחתי אימייל לארט דירקטור בעמוד הדעות בניו יורק טיימס, ולהפתעתי הוא הזמין אותי להציג לו את איוריי, וכך זה התחיל. אחרי שאיורים שלי התפרסמו בארצות הברית כבר היה לי הרבה יותר קל למצוא עבודה באיטליה, שבה חוששים מדברים חדשים. זה היה מעין חותמת אישור.
האם היה לך רגע שבו הבנת שאיור הוא מה שאת רוצה להתמקד בו?
אמי היא ציירת, והיה עליה להיאבק כדי לקבל הכרה ולהציג בגלריות. שלא כמו ציור, איור נראה לי כמו עיסוק שיאפשר לי לשלם שכר דירה, בלי צורך להשתייך לאיזו סצנה או להיות פופולרית, וכך יאפשר לי ליהנות ממנו יותר.
האם את נהנית מסיפוק מבחינה יצירתית?
נכון לעכשיו אני במין תקופת מעבר, ומתעניינת באיור שאינו קשור בהכרח לטקסט ואינו מילולי. קצת נמאס לי להיות מאיירת ולהשתמש באותן קלישאות שוב ושוב.
מה שאני הכי אוהבת הוא כשמאייר או אמן יוצר דימוי שטביעת האצבע שלו ניכרת בו, אך יכול לשמש גם כעטיפת ספר, חולצה או שלט חוצות, בלי שיהיה צורך בטקסט כדי להסביר אותו.
האם יש דברים אחרים שהיית רוצה לעשות?
כן, אני תמיד שמחה לנסות דברים חדשים. כך למשל אני מתנסה ביצירת וידאו-קליפים, ופתחתי עם אבי חנות אונליין שכרגע מציעה צלחות מאוירות ובעתיד גם צעיפי משי. אני אוהבת את מה שאני עושה, אבל אני רוצה לעשות עוד. אני חושבת שזה תהליך טבעי לאמן.
יש לך עצה למאיירים מתחילים?
הֶיו שונים. פתחו עיניים. שימו לב לכל מה שאם רואים, עבדו את זה בחושיכם והוציאו את חזרה על הנייר בדרככם הייחודית. שאבו השראה מדברים שהם לא רק איור. אל תחשבו שאתם לא יכולים לעשות זאת, כי אתם יכולים.
לראיון המלא ב-The Great Discontent
לאתר המאיירת